אנו שומעים על המון בעיות במערכת הבריאות, ונדמה מהשיח שיש לנו מערכת ממש גרועה. אז בואו נבדוק:
ראשית אנחנו צריכים להגדיר מה זה טוב. נראה לי שהדרך הנכונה היא להשוות את הקיים למקומות אחרים בעולם שנחשבים לטובים ולראות היכן אנו עומדים ביחס אליהם.
אפתח ואומר, שכמו בכל מערכת עובדת, יש מקום לשיפור. למערכת יש את הבעיות שלה ויש דברים שהייתי שמח שהיו אחרת, אך אנו באים להשוות ולדעת האם המערכת שלנו היא בין הטובות או לא.
לדעתי השוואה לארצות הברית לארצות הברית היא טעות מכיוון ששם, מתוך תפישת עולם ומדיניות, המערכת הציבורית היא מנוונת וכולם מקבלים שירותיי בריאות מהמערכת הפרטית.
במערכת הפרטית, אשר עולה לא מעט כסף, כל זמן שיש לך ביטוח - אתה מסודר. אם אין ביטוח (אוכלוסייה חלשה למשל) או שנגמר הביטוח (יש גובה כיסוי מקסימלי, הוא עלול להיגמר למשל במחלות כרוניות כשמקבלים טיפולים יקרים לאורך זמן) אז המטופל נשאר בבעיה ואין לו מענה רפואי.
בעיני זו הרפואה הגרועה ביותר שניתן להעלות על הדעת, ולכן אני לא משווה אליה. כל מה שאנחנו מכירים מארצות הברית (האנטומיה של גריי וכו') זה רפואה פרטית.
לרפואה הפרטית בארה"ב יש מחיר נוסף: מכיוון שחשוב לכל בית חולים להראות סטטיסטיקות גבוהות של הצלחה, אחת הדרכים היא להימנע מניתוחים מסוכנים. אמנם יש להם אחוז גבוהה יותר מישראל של הצלחות בניתוחים, אך מצד שני מקרים שלא מנותחים שם עקב סיכון גבוהה מנותחים בארץ. אמנם לא תמיד זה מצליח (זו המשמעות של מסוכן), אבל פעמים רבות זה כן מצליח! הסיכוי של מטופל בארץ להיות מנותח ולהינצל גבוהה בהרבה מאשר בארצות הברית.
אני מציע להשוות את ישראל לגרמניה, הנחשבת למדינה עם רפואה ציבורית המתקדמת בעולם, או לפחות מהמתקדמות בעולם.
ראשית - חוק בריאות ממלכתי: זה חוק ייחודי לישראל (עד כמה שאני מכיר ויודע), אשר מגדיר שכל אזרח ישראלי נהנה מביטוח בריאות, גם אם לא שילם את מס הבריאות.
יצרו הפרדה מוחלטת בין התשלום לביטוח. את גביית התשלום הטיל החוק על ביטוח לאומי, וסמכו על ביטוח לאומי שהם יודעים לגבות כספים. אך גם אם לא שילמת - זה לא פוגע בביטוח הבריאות ושירות רפואי תקבל ללא קשר.
תפישת החוק היא שכל אדם זכאי לטיפול המינימלי הנדרש כדי לחיות, לכל ימי חייב. הוגדרה רשימה של תרופות ופעולות רפואיות שלאזרח יש זכות לקבל, וזה נקרא סל הבריאות. אחת לשנה מתכנסת וועדה ומחליטה על עדכונים לסל הבריאות.
את האחריות למתן השירות הטיל החוק על קופות החולים, והן מצידן מקבלות מהמדינה תקציב לכל מטופל שרשום אצלן.
כדי לקבל שירות מגורמים חיצוניים (גורמים שאינם חלק מקופת החולים, כמו מכונים פרטיים ובתי חולים וכו') במימון קופת החולים, נדרשת התחייבות של קופת החולים לתשלום, התחייבות זו נקראת טופס 17.
עקב מבנה ייחודי של מערכת הרפואה בארץ, מרבית הרופאים הטובים ביותר עובדים עם קופות החולים. כך ניתן לקבוע לרופאים מהשורה הראשונה דרך קופות החולים.
יש לזה מחיר! מכיוון שכל כך קל להגיע לרופאים הכי הטובים, כולם רוצים להגיע אליהם, ולכן התורים אליהם פעמים רבות ארוכים יותר. חשוב לי להדגיש שבשאר העולם (כולל גרמניה) הרופאים במערכת הציבורית הם אחרים, והרפואה הפרטית נעשית ע"י רופאים ברמת כישרון ומקצועיות גבוהים יותר. בישראל זה אותם רופאים, וברפואה הפרטית מקבלים תור מהיר יותר ויחס אישי יותר, אך את אותה הרפואה.
בארץ יש ביטוח משלים לקופות החולים. קופות החולים מחויבות להציע את הביטוח הזה ותכולתו כמו גם עלותו מוגדרים בחוק הבריאות. עלות הביטוח הארץ היא כעשירית מעלות ביטוח בגרמניה. גם הביטוחים הפרטיים הם זולים יותר מכיוון שהם משלימים לביטוח הבריאות הקיים לכל אזרח ולא מממנים מאפס.
בארץ אם קיבלת הפנייה לבדיקה יקרה (MRI למשל), הבעיות שלך יכולות להיות שיתנו את זה בבדיקה אחרת קודם (נתקלתי בזה, לא הבנתי את ההיגיון אבל זה קיים), או בהמתנה ארוכה לבדיקה. בגרמניה עלולים לא לאשר את הבדיקה, על כל המשתמע מכך.
קופות החולים מבקשות מהרופאים להימנע מבדיקות מיותרות, אך שם זה נגמר. אין לחץ על הרופאים לא לשלוח לבדיקות.
לצערי ישנם רופאים שלא שולחים לבדיקות משיקולים זרים (למשל שאינם מעוניינים "לאבד" את הלקוח, מעדיפים לתת מענה כאן ועכשיו ולהשאיר את המטופל אצלם, מאשר שיעשה בדיקה וילך עם תוצאות הבדיקה לרופא אחר). לשמחתי אני יכול להגיד שתופעה זו היא חריגה וכשרופא שעושה שיקול כזה זה חמור מאוד, אך אחטא לאמת אם אומר שזה לא קיים. ככל שהרופא בכיר יותר, כך תופעה זו הולכת ונעלמת.
יש רופאים שנמנעים מבדיקות משיקולי בריאות, יש ויכוח האם לעשות CT או לא במקרים רבים. מחד יש את הייתרון של אבחנה איכותית יותר ומאידך יש את השיקול של קרינה. פה נכנס נושא של אסכולות שונות, והרי רפואה אינה מדע מדויק. יש תפישות שונות גם לגבי מתן תרופות, יש רופאים אשר תומכים בלקיחת תרופות ויש רופאים שנמנעים ממתן תרופות. הוויכוח הוא מקצועי לחלוטין ואינו קשור לשום שיקול לא ענייני.
יש לנו בארץ 5 קופות חולים (כללית, מכבי, לאומית, מאוחדת וצה"ל), וכל קופת חולים עם חסרונותיה ויתרונותיה. בתחילת שנות ה 2000 כל הקופות היו במשבר כלכלי עמוק, ועברו תהליכי התייעלות ושינויים. רוב הקופות הצליחו לשנות את המאזן, והתוצאה הייתה שכל קופה קיבלה את ה"אופי" שלה, סגנון העבודה וקהלי היעד העיקריים שלה. החריג הוא כמובן צה"ל, שמוגדר בחוק הבריאות כקופת חולים כדי שיוכל לתת שירות לחיילים (אחרת כל חייל היה צריך להיות שייך לקופת חולים, זה הרי החוק).
זה נכון לדרוש שירות איכותי, צריך וחשוב לעמוד על זכויותינו. מצד שני אני חושב שעלינו לזכור שאנחנו מתלוננים על השמנת, ומצבנו הוא טוב יותר מאשר בשאר העולם.