הבחירות בפתח ועולה השאלה למי להצביע (והאם להצביע בכלל).
ראשית - לשאלה האם להצביע בכלל:
איני מנסה ואיני מעוניין להביע דעה, אני רק רוצה לתת כלים לכל אחד להגיע לדעה משלו.
הממשלה משפיעה על כל אספקט בחיינו, החל מאם אנו יוצאים למלחמה או לא, ועד ושאלה כמה עולה לנו לנסוע באוטובוס. האם להפנות תקציבים למגזרים או להשקיע בדברים שלדעתנו חשובים.
אם אנחנו לא נצביע וקהלים אחרים ילכו להצביע, יקרה מצב שהנציגים שדואגים לקהלים אחרים יהיו בכנסת וידאגו לבוחריהם ונציגים שדואגים לנו לא יהיו שם.
ניתן לראות דוגמא מעולה לכך מהעובדה שהמגזר הערבי מהווה 22% מהאוכלוסייה, ורק 10% למכנסת. זה נובע מהעובדה שכבר מספר רב של בחירות הציבור הערבי מחרים את הבחירות. מי שאומר תודה על כך זה הצד הימני של המפה שמקבל נציגות גדולה יותר, בין השאר כי אנשי הימין מאוגדים ודואגים ללכת להצביע באחוזים גדולים בהרבה מקבוצות אחרות.
לאור כל אלו, תהיה אמונתך אשר תהיה, חשוב מאוד להצביע, זו הזכות (וגם החובה המוסרית) של כל אזרח במדינה.
אבל למי להצביע?
הדיון הפוליטי נסוב על מספר נושאים:
ביטחון - השאלה כיצד לטפל באיומים על ישראל מגורמי חוץ וטרור. אמנם כבר שנים רבות מנסים להפוך את השיח על הבטחון לשיח המכריע, למרות שראשית יש עליו מעט ויכוח (אני מתעלם מהקצוות הקיצוניים של המפה הפוליטית, קיצוניות כשמה כן היא - קיצונית). אין ספק שנושא זה הוא חשוב לקיומה של המדינה, אך בפועל אם נבדוק גם את האמירות וגם את המעשים, נמצא מעט מאוד שוני אם בכלל בין הממשלות השונות, החל ממשלות השמאל (רבין, פרס ואחרים) ועד לממשלות ימין לרבות נתניהו. על כך בדיוק אמר בזמנו אריאל שרון את המשפט "דברים שרואים מפה לא רואים משם". רק לציין עובדה אחד: את החזרת סיני, ההתנתקות מעזה ופינוי ישובים עשו אך ורק ממשלות ימין. הסיבה שמדברים בעיקר על הבטחון היא שזה הנושא שהכי קל לדבר עליו, פה יש הסכמה מקיר לקיר.
חברה - מצב החברה במדינה. זה כולל את נושא הביטחון האישי, האלימות בחברה והמתחים בין קבוצות שונות בחברה. נושא זה לצערי נזנח כבר הרבה שנים ואנחנו מרגישים את תוצאות ההזנחה הזו ברחוב ובכביש בכל מקום. ניתן לעשות רבות בתחום זה הן על ידי אכיפה (חיזוק מערך הפיקוח והשיטור, יש דרכים רגילות וגם יצירתיות להשיג מטרה זו), הן על ידי שיפור תוצאות השפיטה, על ידי קביעת עונשי מינימום והפעלת לחץ על מערכת המשפט להחמיר בענישה, וכמובן על ידי חינוך. תהליך שאמנם לוקח יותר זמן, אך תוצאותיו ארוכות טווח ויעילות ביותר.
כלכלה - החל מיוקר המחיה, דרך יותר הדיור וכלה במאבק באבטלה. בתחום זה יש גם את הנושא של מאבק (או אי מאבק) בפערים, כאשר אחוז גבוהה של עובדים משתכר שכר מינימום או קרוב אליו, מול כאלו שמשתכרים עשרות אלפי שקלים בחודש ואף יותר. חשוב לי לציין שלפערים הללו יש מחיר חברתי כבד, אך יש נושא בחובו ייתרון: היכולת להשתכר הרבה היא המנוע שדוחף אנשים להשקיע בעבודה ומביא לחוסן הכלכלי של המדינה.
פוליטי - בסעיף זה נכנסים הדיונים על כן או לא דמוקרטיה שווה לכולם, כן או לא חובה אזרחית לכולם, כן או לא זכות למואשם להיות ראש ממשלה וכו'.
בבואנו להחליט על תמיכתנו הפוליטית המפלגה, ראשית אנחנו צריכים לעבור על הסעיפים ולהחליט מה הכי חשוב לנו ומה פחות חשוב לנו. זה גם המקום לזכור את הדברים שאמרנו שנבוא בחשבון אתם בעבר, לטוב ולרע - אם אהבנו את טיפול הפוליטיקאים בדברים מסוימים, או כעסנו על התנהגותם, זה המקום לקחת בחשבון דברים אלו.
חשוב לי להזכיר כי במקרים רבים הפוליטיקאים בונים על הזיכרון הקצר והעדר המחשבה של האזרחים. גישה זו מזלזלת בנו האזרחים והדרך הנכונה להעניש את המזלזלים בנו היא לא היות מה שהם חושבים!
אחרי שהחלטנו את זה, אנחנו צריכים לבחון את המצע של המפלגות השונות, ולהשוות את ההבטחות שלהן למה שהן בצעו בפועל לאורך השנים.
מומלץ מאוד גם לקחת בחשבון את הסיכוי שמפלגה תעבור את אחוז החסימה, מכיוון שאם מפלגה שהצבעתי עבורה לא עברה את אחוז החסימה אז הקול שלי לא נספר והדעה שלי לא נלקחת בחשבון בסוף.