זיכרון השואה הוא דבר חשוב מאוד, ויש לשמרו ולהעבירו לדורות הבאים. יש מרכיב נוסף שחשוב מאוד ללמוד ממלחמת העולם השנייה והוא השיעור בהיסטוריה:
כשמדברים על היטלר, השיח מדבר על השואה ועל הטירוף של המלחמה. חסרה השאלה הבסיסית: כיצד, במדינה דמוקרטית ונאורה, עולה לשלטון דיקטטור ומשתלט על השלטון ללא מאבק מזויין. אמנם הייתה הפגנה אלימה ב 1928 ובראשה צעד היטלר, אך אז הוא הושלך לכלא ובעצם בשלב הזה עדיין לא היה לו כח משמעותי.
הטיעונים של היטלר בבחירות 1933 (אז הוא נבחר ברוב קולות של 30% - שימו לב שמעולם להיטלר לא היה רוב!) היו "גרמניה לגרמנים" והטחת האשמה של האינפלציה (המטורפת של 400% בשנה) באשמת היהודים. הטענה העיקרית של המיין קמפ (הספר שהיטלר כתב בעת שהותו בכלא) היא שהיהודים מנסים להשתלט על הכלכלה הגרמנית ודרכה לשלוט בגרמנים. היום היו קוראים לטענה הזו טרור כלכלי. חשוב להבין את הזמן והתקופה, באותם ימים אין חוקים סוציאליים, אין דמי אבטלה ואין פנסיה. מי שלא עובד נידון למוות ברעב. גרמנים שהאמינו שהיהודים משתלטים על הכלכלה האמינו בכל ליבם שהם וגרמניה בסכנה קיומית. המשבר הכלכלי היה עמוק והתחושה הייתה שאין מוצא. רבים האמינו שהיחיד שיכול לפתור את הבעיה הוא היטלר, אמירה נפוצה בבחירות 1933 הייתה "אני מצביע להיטלר למרות דעותיו הקיצוניות, כדי שיפתור את הבעיה ואז לא נבחר בו יותר".
היטלר מעולם לא ביטל את הדמוקרטיה, הוא רק הסביר שכרגע הוא דוחה את הבחירות עקב המצב הקשה במדינה, והן יקוימו בהקדם כשהמצב (ואח"כ המלחמה) יחלפו.
מילה לגבי האנטישמיות: עד מלחמת העולם השנייה אנטישמיות נחשבה לדעה לגיטימית, התפיסה הייתה שזכותו של אדם לחשוב מה שירצה. הגישה של לשנוא עם שלם עקב דתו אמנם הייתה לא אהודה על רבים, אך נחשבה לדעה שיש לאדם זכות להאמין בה.
היטלר דאג לאורך כל תקופת שלטונו להסתיר מהעם את מעשיו הקשים, והוא ידע מדוע הוא משקיע כל כך הרבה אנרגיה בהסתרה זו. הוא עלה לשלטון במידה רבה בעזרת צעירי ה SA, שהיו עושי דברו ותקפו את מתנגדיו באלימות. חשוב לזכור שבשלב מסוים היטלר הרגיש שהוא מאבד את השליטה על ה SA ופירק אותם (והחליף אותם ב SS שידוע לשמצה). כך הקול העיקרי שנשמע היה של תומכי היטלר, מכיוון שמתנגדיו חששו על עורם ונמנעו מלדבר פעמים רבות.
בניגוד לתפישה הרווחת, פולין לא הייתה המדינה הראשונה שסופחה לגרמניה ע"י היטלר. המדינה הראשונה הייתה אוסטריה, היא סופחה ע"י כך שהיטלר הבהיר שיש לה שתי אופציות, בטוב או ברע. הם בחרו בטוב ולכן ההשתלטות הייתה ללא קרב. את פולין היטלר כבר בסערה תוך שבוע, ועד שהעולם הבין מה קורה כבר נגמר הכיבוש. היו המון גינויים, אבל את הנעשה לא ניתן היה להשיב. חשוב לציין שבשלב הזה (לדעתי לפחות) היה כבר קשה עד בלתי ניתן לעצור את היטלר. השלב הבא של הכיבושים של היטלר התבסס על צבא מודרני שהיה ברשותו, ביחד עם העובדה שבשלב הזה היטלר היה טקטיקן מצוין וניהל את הלחימה בחוכמה (אח"כ, במקביל להיותו יותר ויותר פרנואיד וככל הנראה תחת השפעת סמים הוא איבד את היכולת לקבל החלטות חכמות והחל להפסיד).
אם נשווה את הדברים להיום, נראה שפוטין ניסה לחזור על הצלחותיו של היטלר. הוא התבסס על נתוני פתיחה דומים שהיו להיטלר מול פולין - צבא מודרני וגדול מול צבא קטן מאוד. הנחת העבודה של פוטין הייתה שאחרי שבוע אוקרינה תהיה שלו, וכך תהיה לו הכלכלה שלה שתעזור לכלכלה המדשדשת של רוסיה, והעולם יצעק אבל את הנעשה לא ניתן יהיה להשיב.
מה לא נלקח בחשבון?
הצבא האוקראיני אמנם קטן, אך מודרני.
הצבא הרוסי אמנם גדול, אך אחרי כל כך הרבה שנים של אי לחימה אמיתית ושחיתות אינו ערוך ללחימה כמו שצריך (היטלר יצא למלחמה אחרי 21 שנים מהמלחמה הגדולה (מלחמת העולם הראשונה), היו לו מפקדים רבים שעדיין עם ניסיון מהמלחמה הקודמת)
האוקראינים (בניגוד לפולנים) הם עם שיש לו היסטוריה של לוחמנות, התרבות היא שמוכנים לשלם מחיר כואב כדי לא להפסיד במלחמה.
כל אלו הביאו לכישלון. אם פוטין יצא עכשיו כמפסיד מאוקרינה הוא יאבד את מעמדו בעולם, וזה עלול לגרום לקריסה מוחלטת של רוסיה. לכן כל שנשאר לו זה להביא לתמונת ניצחון, גם אם זה במחיר של הרס אוקרינה, וזה גם ייתן לו תחושת נקם.
לכל אורך ההיסטוריה אנחנו רואים שמנהיגים כריזמטיים נואשים הם מנהיגים מאוד מסוכנים, ואין זה משנה מדוע הם חשים נואשים - אם זה עקב תוצאות מלחמה, או מצב משפטי או לחץ פוליטי.
חשוב לציין שיש חוט שני מחבר בן רוב המנהיגים ש"איבדו את זה" (טרמפ הוא יוצא דופן) והוא שהם ישבו על כיסא השילטון הרבה שנים. לאור זאת אני חושב, שכמו שלוקחים מודל מארצות הברית בהרבה דברים אחרים (למרות שלדעתי פעמים רבות ארה"ב אינה המודל הנכון) בנושא זה משום מה נמנעים מלקחת דוגמא - הגבלת כהונה ל 2 קדנציות.
אסביר את ההיגיון: ראש ממשלה נמצא תחת מתקפה קבועה של האופוזיציה, וחתירה של בעלי עניין תחתיו. זה חלק אינטגרלי מהתפקיד ואני מצפה מראש ממשלה להיות מסוגל להתמודד עם האתגרים, עם זאת כאשר אדם נמצא תחת מתקפות חוזרות ונשנות לאורך שנים, הוא הופך לפרנואיד באופן טבעי. לכן צריך להגביל את התקופה בה הוא נמצא בתפקיד ולאחר זמן לתת לאחר למלא את מקומו. הניסיון גם מראה שמה שמנהיג לא מצליח לעשות במשך 2 קדנציות הוא לא יצליח לעשות גם בהמשך הדרך.
נתניהו עשה דברים טובים מאוד, אך אכן רובם נמצאים ב 8 השנים הראשונות.
כבר חווינו מנהיג גדול (בן גוריון) שבחרותו ביישה את צעירותו, ואנחנו חווים זאת עכשיו שוב. בתי הקברות מלאים באנשים שנאמר עליהם שאין להם תחליף, וראו זה פלא - הם הוחלפו והחיים נמשכו.
ההיסטוריה היא כלי חשוב מאוד שיש ללמוד כדי לדעת איך להבין תהליכים הקורים היום, וכלי חשוב מאוד המאפשר לנו בסבירות טובה לצפות את העתיד.