תומכי נתניהו טוענים שהוא זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו. האם זה נכון מבחינה משפטית?
(אני לא בא להביע דעה בנושא, אלה רק להבהיר את נכונות העובדות והטענות של אמירה זו. אין זה סותר תמיכה או התנגדות לראש הממשלה לשעבר, אלה רק מבקש למקם את השיח עם עובדות נכונות.)
התשובה היא בקצרה - לא. ואסביר:
ראשית, כאשר יש טענות לעבירה פלילית - עבירה על חוקי המדינה שהוגדרו בסדר הדין הפלילי (ספר החוקים הפליליים). לא עבירה אזרחית (כמו חניה בשטח פרטי למשל). נגד אדם. הוא יכול להיות מבחינת החוק בסטטוסים הבאים:
חשוד, זה כאשר המשטרה חוקרת את החשדות. בשלב הזה הוא ככל האדם בפני החוק.
מואשם, זה השלב בו מוגש כתב אישום לבית המשפט נגד החשוד. עכשיו כבר הפרקליטות השתכנעה שיש יותר מיסוד סביר שנעברה עבירה, והגישה לבית המשפט כתב תביעה נגד האדם.
מורשע, וזה יכול ללכת לשלושה כיוונים: אשם, זכאי מחמת הספק או זכאי מכל אשמה.
אשם הוא אדם שבית המשפט קבע שאכן עבר עבירה פלילית, על כל המשתמע.
זכאי מחמת הספק הוא אדם שבית המשפט קובע שאשמתו לא הוכחה מעל לכל ספק סביר. עדיין בית המשפט משאיר את הערכתו שבהחלט ייתכן שהעבירה נעברה.
זכאי מכל אשמה הוא אדם שבית המשפט קבע שאין לו כל אשמה, והטענה נגדו חסרת יסוד.
אז מה זה זכאי עד שלא הוכחה אשמתו?
המשפט הזה לקוח מהפרק שקובע על מי חובת ההוכחה, אסביר:
ניקח לדוגמא מצב בו אדם טוען שאישה מסוימת היא מכשפה, ובעקבות טענתו האישה מועמדת למשפט - אירוע נפוץ מאוד בימי הביניים. באותה תקופה אם אדם מואשם, הוא צריך להוכיח שאינו אשם. כלומר, אדם אשם כל עוד לא הוכח אחרת.
הבעיה היא כיצד להוכיח שאינה מכשפה. מכיוון שלא ניתן להוכיח את זה, רוב הנשים נמצאו אשמות בדין ועלו על המוקד.
כשהמדינות עברו להיות מודרניות (ודמוקרטיות), אחד הדברים הראשונים היה העברת חובת ההוכחה לצד התובע, כלומר אדם זכאי כל עוד לא הוכח אחרת. עכשיו על התביעה להוכיח שהאישה היא מכשפה, ואת זה (שוב) לא ניתן להוכיח. כך נגמרו ההרשעות בסעיף מוזר זה.
מחיינו היום, אם נביט למשל על משפט זדורוב, אז נראה שכבל הערעורים שלו הוא היה צריך להוכיח שהוא אינו אשם. מכיוון שהערעורים התקיימו אחרי הרשעה שלו, ולכן הוא כבר אינו זכאי. חובת ההוכחה היא עליו. ברגע שהצליח להשיג משפט חוזר, זה אומר שהמשפט הקודם בוטל, ולכן אינו מורשע. אי לכך הוא זכאי ועכשיו חובת המדינה להוכיח שוב שהוא אשם כדי לזכות במשפט.
כל עובד מדינה שמגיע למעמד של מואשם, נדרש לפנות את מקומו עד להכרעה בתיקו. החריג היחיד הוא ראש ממשלה. אם אנו רוצים שוויון בפני החוק, אז הדין לראש ממשלה צריך להיות זהה לדין לכל עובדי מדינה. ההסבר לחריג הוא שראש ממשלה הוא נבחר ציבור ולציבור יש את הזכות לבחור במי שהוא רוצה, אך גם טענה זו נתקלת בבעיה, ראשית מכיוון שיש הגבלות על מועמד ראש ממשלה, למשל גיל (לא יכול להיות פחות מ 21), חייב להיות ראש מפלגה וכו', שנית מכיוון שראש ממשלה בישראל לא נבחר באופן ישיר, אלה ממונה ע"י הכנסת. החוק נקבע כך בזמן שהייתה בחירה ישירה לראש ממשלה, אך דברים השתנו מאז (מעניין לציין כי המוביל לחוק הזה ולשינוי שיטת הבחירה היה נתניהו עצמו, משיקולי כדאיות פוליטית לעצמו באותו זמן). כך שהעיקרון של הצבת תנאים למועמד קיימת, ועכשיו הוויכוח הוא רק על היכן נמתח הגבול.
מה שחשוב הוא שההגבלה תהיה אחידה ולא תפורה לפי מידה. נראה לי סביר שחשוד לא מחויב להתפטר, אך בשינוי מעמד חשוד למעמד מואשם כוללת כבר אמירה שמשפטנים בכירים העריכו שיש חשד סביר לעבירה. במצב כזה לדעתי מן הראוי לתת לבית המשפט להגיד את דברו, ואז להחליט מה הלאה.
עולה כמובן שאלת זמן המשפט, ומשפט שנמשך הרבה זמן מהווה ייסורי דין, אך בעיה זו קיימת לכל מואשם, לא רק לראש ממשלה.
אם כבר דיברנו בנושא זה חשוב לי לציין דבר נוסף, לגבי הטענה ש"מגיע" לראש הממשלה לקבל תרומות של מיליונים לטובת הגנתו המשפטית: אני חוזר לעקרון השוויון, ומכיוון שאיני מכיר עוד אנשים שזוכים לכאלו תרומות, איני מבין מדוע עומדת לראש הממשלה זכות חריגה זו. מצד שני תרומה כזו לבעל תפקיד כזה מעלה חשד כבד לפתח לשחיתות ממקום של מחויבות לתורמים, וזה אגב עומד בכלל בבסיס התביעה נגד ראש הממשלה לשעבר.